מכאן עד כאן

זה הזמן שיש לנו כאן', אני אומרת לאביב
ומרווחת בין שתי ידיי.
"כדאי שיהיו לנו הרבה יותר ימים של שמחה והתלהבות,
מימים בנאליים כאלה, שזולגים בין האצבעות". אני אומרת לה
והיא מאשרת.
הרגליים שלי מונחות על השולחן (בלי נעליים),
והיא נשענת בנחת על הכריות.
אנחנו מדברות על הדברים,
שעוד בא לנו לעשות בחיים.
להמציא את עצמנו מחדש.
לעשות הכל, כדי שהחיים שלנו לא יעברו בתחושה של החמצה.
להתרגש מזה שאנחנו מבינות, שאנחנו סה"כ בחצי הדרך
ו'וואו, כמה עוד אנחנו יכולות להספיק'.

אני מיכל בעלת החלומות, ראשונת המתחילות, אם כל המתלהבות.
אין לי דרקונים, אבל יש בי אש תמיד.
מדי כמה חודשים נולד בי רעיון חדש, 
שיכול לתרום לעולם,
לשנות לאנשים את החיים,
להקפיץ לבבות
וכמובן…לעשות מליונים.
אני נדלקת, 
מטריפה חברים, 
מספרת בקול גדול,
משרטטת שרטוטים, כותבת מצגות
סוחפת אחריי אנשים, שיבואו איתי להגשים….
ואחרי כמה זמן, עובר מעליי הטאנקר ומוריד גלונים של מים ומכבה.
חלומות מתפוגגים על רצפת העריכה.
עד…
עד שמגיע חלום חדש.

זו זכות גדולה להיות בעלת חלומות
הם דלק הטילים שלי והופכים אין סוף ימים בחיי
למלאי תקווה, התרגשות ומשמעות.

השנה הזו, 2019, כל כך משמעותית מבחינתי.
אני מרגישה, שאני יוצרת לעצמי חירות בכל יום
בוחרת בעצמי ובחלומות שלי
ועפה עליהם בכל הכח.
אני מגשימה מהם חלקים ומקווה הפעם להשלים את הפאזל במלואו.

חופשיה מהעבדות למחשבותיי וחששותיי.
השארתי אותם במצריים שלי.

יש לנו מכאן עד כאן לחיות…
שזה נגיד 29,000 ימים. אולי יותר אולי פחות.
חלק ניכר מהם כבר חלף, אבל עוד הרבה יותר לפנינו.
אנחנו כבר גדולים יותר
חכמים יותר
ויודעים את התורה
אני לא רוצה להגיד את 'תורת החיים' לבני…
אני רוצה לחיות אותה. במלוא העוצמה.

אני מאחלת לכם 
שתהיו חופשיים לחלום חלומות,
לעוף עליהם בכל הכח.
להגשים אותם וגם לא…
ובכל זמן שתהיו בהם…תהיו מלאי תשוקה כלפיהם.
סוג של משמעות חדשה ל'לחיות את החלום'.
תעניקו משמעות ליום יום
ואל תתנו לעצמכם לפסוח על החיים.