יום הזיכרון

איך שהוא, כשהצטרפתי למושב שלי, סלעית, לפני שנה וחצי, צרפו אותי לצוות האחראי על הפקת טקס יום הזיכרון. היום זה, עבורי כמו עבור רבים אחרים, הוא היום העצוב, הטעון והקשה ביותר בשנה.

קדוש. קדוש. קדוש.

השנה, זו השנה השנייה, שיש לי הכבוד להימנות על הצוות האחראי על הטקס הרגיש הזה.

אני אורזת את כל כישוריי הכתיבה שבי ושולפת את אלה שמבקשים לחבר ללב, לזיכרון הקולקטיבי, להנצחה ולבלוטת הדמעות ויוצקת מלים, שאני מקווה כל כך, מעניקות כבוד לכל אלה שאינם עוד איתנו.

הטקס של השנה שעברה סבב סביב התמה של 'שם אחד לזכור'.

שם שהענקתי לטקס מתוך המצוקה האישית שלי, כשקורה אסון גדול ולא ניתן לזכור את כולם, אני רוצה רק אחד…רק שם אחד לזכור.

אלו הטקסטים שכתבתי לכבודם:

שם אחד לזכור

אנחנו אוספים אותם אל ליבנו,
שם ועוד שם 
ועוד אחד
מלקטים אותם 
ומניחים בחדרים
בפרוזדורים.
מפנים להם מקום
בין פעימה לפעימה
בין שאיפה לנשיפה

וגם אם נדמה לנו, שתם המקום
וצפוף לו – ללב,
הרי שמעת לעת מצטרף אליו שם נוסף – בודד, 
או מצטרפים שמות בחבורה.
שמות של אלו שהיו בנגמ"ש,
או של אלו שהלכו חשופים מדיי.
שמות של בני משפחה שישבו בארוחת ערב
או של נערים שיצאו לטייל

והלב מתרחב
ומפנה מקום
ומכיל את כולם
את כל השמות
את כל הדמעות.
את כל האהבות.
ומדיי פעם הוא עוצר לרגע
ונאנח
ומספר לו… למח….
ראה, 
הנה אני בניתי להם בית בתוכי,
להכיל ולאהוב את כולם
ואתה?
אתה איך תזכור?
איך תזכור את כולם?
את כל הפנים?
את כל השמות?
את כל הזיכרונות?

ומשיב לו המח:
אני בוחר.
בכל פעם – אני בוחר.
שם אחד אני בוחר.
#שם_אחד_לזכור!

ואלו שמות:
אסף גרינוולד | אירית שטיינברג | רועי אבן פילשטיינר

קחו לכם רגע

קחו לכם רגע,
רגע אחד
כזה ארוך ומתמשך
זמן בלתי מוגדר,
שיש לו התחלה
ואיפשהו אמצע
ומתישהו סוף…

קחו לכם רגע,
רגע אחד
לקמול אל עצמכם,
בבכי גדול ורם,
שמתחיל בנפילה
שקולה לא נשמע
שעצרה את הזמן מלכת

קחו לכם רגע,
רגע אחד
לארגן את יקירכם בתוככם
שמות ותמונות וקולות.
זיכרונות אינסוף
חלקים של פאזל
היוצרים את פיסת חייהם

קחו לכם רגע,
רגע אחד
להשקות את עצמכם,
לזקוף קומתכם 
להתיישר כמו חמנית 
אל מול שמש
למתוח את עליי הכותרת

קחו לכם רגע,
רגע אחד
אולי כבר הגיע האמצע?
ליהנות מחום קרניה
מקומתכם שנתמתחה
מהלב שמבקש
גם לשמוח

קחו לכם רגע,
רגע אחד
להתחיל בתנועה וללכת
איתנים ברוח
מחוזקים בלבכם
אוחזים בעבר
אך מרפים

קחו לכם רגע,
רגע אחד
להשאיר אתכם בו.
לקחת את כל האפשר.
חיים שלמים איתם.
עתיד שלם – אחריתם.

אלו הטקסטים משנה שעברה, השנה, הנושא הוא 'חלומות יתומים'

חלומות יתומים | מיכל לימון

בין שורות מוכתמות, בפנקס מיוזע –
נכתבו חלומות של שיגרה.
על אישה אהובה וחופה לבנה
שני ילדים וכלבה.
טיולים של שבת ועוגת יום הולדת
ובלון מתעופף ומשחק כדורגל.
מלים של חיים וימים רגילים
בין שורות מוכתמות ופתקים
בעיניים טרוטות וביד עייפה
הוקלדו חלומות של שיגרה.
על הטיול הגדול – על הים הכחול,
פסיכומטרי מציק – ועתיד מבריק
חיים סטודנטייאלים – לימודים בנאלים
עבודה מספקת – חופשה מפנקת…
חלומות של יום חול, לא משהו גדול
על מסך מאובק ושרוט
במלים נלהבות ובקול לחשושים
נאמרו חלומות של שגרה.
לחיות סך הכל – בתוך שקט גדול
ציפורים מצייצות ופרחים.
לא להיות גיבור על – לא לכבוש ת'חלל
לא לשמן עוד רובים – לא לטמון חברים.
חלומות של פשטות, שעוטפים ברכות
בשוחות לצד לוחמים.
בקברי חללים, תחת אבן קרה
נטמנו חלומות של שיגרה
שרידים של חיים, רסיסים של תקוות
במלים רהוטות וצלילים.
מקופלים בפתקים, מוקלדים על קירות
חתומים ולא מוגשמים.
בחדר העריכה, של חיי לוחמים
נותרו חלומות יתומים.
יהי זכרם של ההולכים מבלי שוב, ברוך.