יום הזיכרון
איך שהוא, כשהצטרפתי למושב שלי, סלעית, לפני שנה וחצי, צרפו אותי לצוות האחראי על הפקת טקס יום הזיכרון. היום זה, עבורי כמו עבור רבים אחרים, הוא היום העצוב, הטעון והקשה ביותר בשנה. קדוש. קדוש. קדוש. השנה, זו השנה השנייה, שיש לי הכבוד להימנות על הצוות האחראי על הטקס הרגיש הזה. אני אורזת את כל כישוריי […]
משמשים וגוגואים ועוד משהו מפתיע
**משמשים וגוגואים*** אצלנו בפתח תקווה קראו להם גוגואים. גלעיני המשמש החומים הפכו בכל קיץ למצרך הכי חם בשוק. בין מאי ויולי שיחקנו משחקי גוגואים. סבתא שלי, נצחיה, היתה אלופת הריבות. בכל עונת משמשים, היא חיכתה לתנובת הפרי הכתומה ורכשה ק"ג רבים. במטבח על הכיריים, הועמדו סירים ענקיים עם הפרי וכפות גדולות של סוכר וחיכו לרתוח. […]
ישראל ואני העשור הראשון – מסע ציוני בזמן
את ישראל פגשתי לראשונה ביום 4.8.1971. וכשאני פגשתי בה, היא פגשה אותי. זה מוזר, כי זו ישראל היחידה שהיא בת. כל שאר הישראל שאני מכירה הם אחלה גברים גברים…או לכל הפחות, גברים. נפגשנו בביח בלינסון לאור נאון חזק, טפיחות על הטוסיק וקול צווחה דקה. באתי לעולם. אני לא זוכרת דבר מהרגע הזה, אבל אמא שלי […]
השואה הגבורה והתקומה – סיפור משפחתי
יש כל כך הרבה דרכים לספר סיפור. את אותו הסיפור ממש. בכל שנה בעת הזאת, אני מעלה את הסיפור של המשפחה שלי. אני לא נוגעת ולא משנה. אני יכולה…אבל אני לא רוצה. ✌️✌️✌️✌️✌️✌️✌️✌️✌️✌️✌️✌️✌️✌️✌️✌️ אני, מיכל לימון, בתו של אלכסנדר לימון, יליד ווארשה פולין, מרץ 1938. נכדתם של סלבה, לבית מושינסקי וזיגמונד לימון ז"ל. שלושתם נרדפי […]
אלון וידה